ירידה מרכב לצורך רכישת כרטיס חניה - שימוש ברכב מנועי ע"פ חוק הפלת"ד

השאלה העומדת במחלוקת בין הצדדים היא, האם אדם שהחנה את רכבו וירד לרכוש כרטיס חניה לצורך המשך הנסיעה וחניית רכבו במקום אחר, ובעת שהיה מחוץ לרכבו נפגע מרכב אחר שנסע, יחשב לנוהג ברכבו ואז תחול חובת הפיצוי על מבטחת רכבו, או שמא יחשב כהולך רגל שנפגע מרכב אחר, ואז תחול חובת הפיצוי על מבטחת הרכב הפוגע.

1.         אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה לו ביום 28.1.04.

2.         הנתבעת 1 היא המבטחת של רכב התובע.

3.         על פי גרסת התובע שאני מקבלה, ביום אירוע התאונה נסע התובע ברכבו בעליה המובילה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. התובע ביקש לחנות באזור חניה המוסדר באמצעות כרטיסי חניה ולצורך כך היה עליו לקנות כרטיס חניה. הוא עצר בחניה כפולה היינו ליד רכב חונה אחר, ירד מרכבו, סגר את הדלת והתחיל ללכת לכיוון חלקו האחורי של רכבו במטרה לעלות למדרכה ולגשת למכונות כרטיסי החניה. באותו זמן הגיע רכב אחר שנסע בעליה לאוניברסיטה ופגע בתובע. ברכב נהגה נתבעת 2. הרכב היה מבוטח על ידי נתבעת 3.

4.         בין חברות הביטוח מתעוררת מחלוקת על מי חלה החובה לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו לו. נתבעת 3 טוענת כי התובע היה בחזקת משתמש ברכבו בעת שנפגע, ועל כן חלה החובה על נתבעת 1, ואילו נתבעת 1 טוענת כי לאחר שסיים התובע את הירידה מרכבו, התייצב על הקרקע, הפך להיות הולך רגל שנפגע מרכב הנתבעת 2, ועל כן חלה החובה על נתבעת 3.

5.         על פי ההגדרה שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד) נאמר כי שימוש ברכב מנועי היא: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו, או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב...".

6.         בע"א 4469/95 דראושה נ' אררט חב' לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 475, כותב כב' הנשיא ברק:

"אין צורך לנקוט עמדה בשאלה אם הרשימה שבהגדרת 'שימוש ברכב מנועי' בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא רשימה בלתי ממצה. הדרך הפרשנית הראויה הינה למצות את הפוטנציאל הפרשני הטמון ברשימה שקבע החוק. רשימה זו אינה בעלת רמת הפשטה אחידה. הדיבור 'נסיעה ברכב' הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדיי, באופן שניתן לכלול בחובו מצבים רבים שעל פי המבחן התעבורתי יש לראותם כשימוש ברכב לי שהם יופיעו הפירוט הקזואיסטי של ההגדרה". (עמוד 481).

            מוסיף ואומר כב' הנשיא ברק:

            "האופי האובייקטיבי של הפעולה הוא הקובע אך לעתים נקשר האופי הזה במצב סובייקטיבי דווקא - כוונתו של המשתמש. כוונתו של המשתמש מהווה יסוד מכריע לעניין החזקה החלוטה הממעטת ויש לה חשיבות גם לגבי מקצת מדרכי השימוש. כך, למשל, פעולה של עליה לרכב או ירידה ממנו הן מדרכי השימוש זו. אך לא די בעצם שימוש הלוואי הזה. תנאי הוא שהשימוש יעשה למטרות תחבורה. בית המשפט יידרש, אפוא, לקבוע לאלו מטרות באו העלייה לרכב או הירידה ממנו וקביעה זו תכופות תוכרע מפי המשתמש עצמו הקרוב אצל כוונותיו" (א' ריבלין, "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת, עמ' 146).

7.         מדברים אלה עולה כי יתכנו שורה של מצבים שניתן לכלול אותם בגדר ההגדרה של שימוש ברכב מנועי, וזאת על פי המבחן התעבורתי גם אם לא הופיעו באופן מפורש בהגדרה, או ברשימה של המקרים הנזכרים. חשוב במקרים מעין אלה לבחון את מטרת השימוש, הן מבחינה אובייקטיבית, והן מבחינת הרצון הסובייקטיבי של המשתמש. יש לבחון אם מדובר בשימוש שנועד למטרות תחבורה.

8.         על פי מבחן זה, ולאור עדות התובע שלא נסתרה, התובע החנה את רכבו וביקש לרכוש כרטיס חניה, כדי להמשיך בנסיעה ולהחנות את רכבו. מדובר אפוא בפעולה שאמנם קטעה את רצף הנסיעה, אולם יש לראותה כחלק מהנסיעה וככזו שנועדה לאפשר את המשך הנסיעה והשימוש ברכב.

9.         עוד אומר, כי גם על פי מבחני הסיכון התעבורתי, נכללת פעולת התובע, והאפשרות שיפגע מרכב אחר, כחלק מהסיכון שבשימוש ברכב, החנייתו, וירידה ממנו לצורך ביצוע פעולה שמטרתה המשך הנסיעה.

10.       ב"כ הנתבעת 3 הביאה לפני מס' פסקי דין בהם נקבע במקרים דומים כי למרות העובדה שהנהג או הנפגע היו מחוץ לרכב, יש לראות את פעולותיהם כחלק מהשימוש ברכב.

11.       כך למשל בע"א 554/89 מ"י נ' אלרהב ואח' פ"ד מה(2) 338, מקרה בו נפגע אדם מרכב חולף בעת שעסק בטיפול ברכבו שהתחמם, פתח את מכסה המנוע ואת הרדיאטור, ניתזו עליו מים חמים והוא קפץ לאחור, ואז נפגע מרכב אחר שפגע בו. בית המשפט דחה את הטענה כי הנפגע הפך להיות הולך רגל. בית המשפט קבע באותו עניין כי על פי מבחן הסיכון המצאותו של הנפגע מחוץ לרכבו קשורה בטבורה לשימוש ברכב, ועל כן ממשיך הנפגע להיות בגדר הנוהג ברכב גם אם נפגע מרכב חולף. (ראה סעיף 5 לפסק הדין).